קשיים אופייניים לאבא בבית או במשפחה

​

האם המצבים האלו מוכרים לך?

- אחרי יום עבודה ארוך, מתיש וקשה אני רק חולם לבוא הביתה וקצת לנוח. לשים רגל על רגל, 
והדבר הראשון שאני נתקל בו זה פרצוף חמוץ, דרישות שלא פוסקות וביקורת. שום דבר שאני עושה לא  מספיק טוב. ואז הכי טוב זה לתת לה להמשיך להתנהל לבד, כי אני הרי רק מפריע. היא לא מבינה שאני צריך רגע להירגע, לנוח, לקחת כמה דקות לעצמי.

- אני לא מבין מאיפה יש להם את החוצפה לדבר אלי ככה? אני לא העזתי לדבר להורים שלי ככה. 
אני נותן לילד שלי מה שהוא רוצה ולא חסר לו שום דבר בבית, ולמרות זאת הוא לא מכבד אותי. המזל שלהם זה שהם לא גדלו כמוני. לא היה לי רבע ממה שיש להם וזה עדין לא מספיק טוב. אני מרגיש כמו כספומט ואם אני לא נותן כמה שרוצים אז ממש שונאים אותי.

- זה נראה שכולם נגדי. הם מדברים ומשתפים רק את אמא. אין לי סמכות בבית ואני לא קובע כלום. גם כשאני כבר אומר את דעתי, מתעלמים ממנה או מבהירים לי שאין לי מושג על מה אני מדבר, כי ממילא אני לא נמצא מספיק בבית ואין לי זכות להתערב.
 לפעמים, אני מסתכל על הילדים שלי מהצד וכואב לי. קשה לי להאמין שזה מה שיצא מהם.
 לפעמים אני מרגיש שאני לא באמת יודע להיות אבא. אף אחד לא לימד אותי מה לעשות, בטח לא האבא שלי. נראה לי שאצל אחרים זה הרבה יותר טוב.

שאלות להערכת ההרגשה של האבהות

האם התקשורת שלך בבית עם בני המשפחה נגמרת בסימני קריאה וטונים גבוהים?
האם לפעמים אתה מתחרט על מה שאתה אומר לילדים ולאשה?
האם אתה מרגיש שאתה לא קובע בבית?
האם אתה מרגיש פחות ופחות מעורב בחיי הילדים?
האם אתה כבר רוצה להגיע הביתה אחרי יום עבודה?
אם התשובה חיובית אז יש לכך הסבר.....

​

בעידן המודרני הגישה להורות היא ממקום יותר שוויוני, רק שלחלק לא מבוטל מהגברים קשה עדין לעשות את המעבר ותהליך ההסתגלות קשה יותר. השינויים נראים להם כמו עודף והגזמה של תפקידים וציפיות, ש"מכריחים" אותם לעשות דברים ומטלות שלא נתפסים להם כטבעיים מכיוון שקשה להתמודד עם המצב הזה, גברים רבים, נוטים להגיב באחת משתי הדרכים fight or flight (מאבק או בריחה). מצד אחד – היחסים בבית מתאפיינים יותר ויותר במאבק כוחות ושליטה אל מול בני המשפחה, 
ומצד שני – וויתור והתרחקות. הגבר מתנהל יותר ויותר בסגנון של "עם הגב לקונפליקט": אני בטלוויזיה, אני במחשב. אני עסוק עכשיו. אני נח!

הפער נולד מסיבות רבות ושונות, ואחת מהן היא פער הדורות: למרבית הגברים של היום לא היה ממי ללמוד מכיוון שדור ההורים שלפניהם התנהל בסגנון הורות אחר לחלוטין. אז חלוקת התפקידים היתה ברורה יותר, תחומי אחריות ותפיסה ערכית נוקשה בציפיות והחשיבות בין האמא לאבא. הכל נראה יותר פשוט, אולם למעשה, מתחת לפני השטח הקשיים תמיד היו שם, רק שלא היתה להם את הלגיטימציה להיאמר. ואז הגיעה המהפכה הפמיניסטית שאפשרה לנשים לבטא, סוף סוף, בגלוי את הציפיות שלהן לשינוי ולחלוקת אחריות יותר שוויונית, לא לפחד לדבר בצורה ישירה ואסרטיבית ולדרוש יחס הוגן ומכבד יותר (הרמן, 1982).

אולם השינוי הזה בגישה הנשית גורם לתגובה של לחץ וחרדה בצד הגברי. השינוי נתפס כאיום על סדרי עולם קבועים ומוכרים מזה דורות על גבי דורות. נראה שבעיקר זה מאיים כאשר הם, הגברים, צריכים לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם משימות שאולי הן מוכרות אבל הפעם הם נדרשים לשנות את הגישה. לא עוד שימוש בכוח, תוקפנות ואיום. אין יותר פתרונות פשוטים שמבוססים על פעולה, עשיה ושינוי ברור ומובהק. אלא גישה לקשר ויחסים בין אישיים המבוססים על כבוד, הקשבה, קרבה, עקביות ואמון. כלומר, דרכים שהן פחות מוכרות ונגישות. הם מצופים ללמוד שיחסים קרובים מיטיבים, יכולים וצריכים להתבסס על אמון וכבוד הדדי, ולא על פחד וציות. אך ללא הכלים ועם מחסור בהדרכה יש נטייה להרגיש כשלון, ייאוש ותסכול. ואז החשש הגדול הוא מפני ויתור והתרחקות ובעצם הפקרת השטח לבת הזוג תוך כדי הצדקת המהלך - "הנה, ניסיתי וזה לא הצליח. עשיתי מה שביקשת ממני ולא הייתי קשוח. בסופו של דבר הילד ממשיך לדבר אלי בלי כבוד ולא עושה את מה שאני מבקש ממנו. אז עכשיו ברור שאני לא טוב בזה. תתמודדי לבד". המחסור בכלים גורם לגברים להגיע למצבים של תסכול, בדידות וריחוק שהולכים וגדלים עד כדי ייאוש. אז מופיע צורך במציאת פתרונות נוספים להתמודדות עם הקושי - עוד זמן בעבודה, בילוי עם חברים בנפרד, ספורט, אלכוהול ועוד. המשותף לכל אלו הוא שהבעיה לא נפתרת, אלא, רק מונצחת, ולמעשה, יש התקבעות של המצב ותחושה של תקיעות, חוסר אונים וייאוש. עם תובנה שהפתרון הוא רק מחוץ למשפחה ולא בתוכה.

​

חשוב לי להעביר את המסר שאפשר לחיות אחרת, אפשר לשפר את איכות החיים ולהרגיש טוב יותר בבית. אפשר ללמוד כלים ודרכים להתמודד עם מצבים שנראים מתסכלים ובלתי הפיכים. ואת זה אפשר לעשות בטיפול. אז למה להגיע לטיפול?
כדי שתוכלו להסתכל על העולם אחרת, להסתכל על עצמכם אחרת. 
כדי שתדעו להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים ומשברים. 
כדי שתרגישו יותר משמעותיים כלפי המשפחה. 
הרי הדילמות של סמכות הורית, בהתאם לשינויים ולמשברים לאורך החיים היו ויישארו.
העולם לא השתנה. הילדים הם אותם ילדים והצרכים הבסיסיים נשארו בדיוק אותו הדבר. 
אתה לא שונה או מיוחד. הקשיים והשאלות האלו טבעיות וזה פתיר וניתן לשינוי. 
כדי שתחזרו ליהנות - מהאוירה בבית, מהקשר עם הילדים, מהקשר הזוגי, מהזמן המשותף שלכם.
כדי שתחזרו לצבור רגעים של גאווה, בטחון, אושר ושיחרור בתוך המסגרת המשפחתית ולא רק מחוץ לה. 
אני פוגש את זה כל הזמן בעבודה שלי. יומיום מגיעים אלי גברים מתוסכלים ומתארים לי סיטואציות מגוונות שיש להן מכנה משותף - חוסר בתחושת משמעות והערכה כאבא וכגבר. בטיפול אני מלמד כלים להתמודדות יעילה שמאפשרים הזדמנות לשינוי.

​

לקביעת פגישת הכרות , ניתן  להתקשר אלי ל 050-3353851 או לשלוח מייל ל  gorentomer@gmail.com